כמו פטריות אחרי הגשם, מופיעים בספריות ציבוריות ובספריות בתי הספר, בחדרי מחשבים לשעבר, במרתפים, על גגות ובשטחים עירוניים ומסחריים, מתחמי מייקרים.
מה זה מתחם מייקרים? למי שגדל במערכת החינוך של שנות ה-80 של המאה הקודמת, אפשר לדמות את המקום הזה לחדרי המלאכה שהיו פעם בבתי הספר – עמדת נגרות, הרבה חומרי גלם, מכונות תפירה ובעיקר – מרחב שאפשר ללכלך וליצור בו.
המרכיבים השתנו בזכות פיתוחים חדשים יחסית כמו מדפסות תלת ממד ומכשירי חיתוך בלייזר, אבל העיקרון נשאר: מרחב שמאפשר להתנסות וליצור – יחד או לבד.
המטרה היא ליצור דבר מה שיש לו שימוש, שפותר בעיה בעולם או שהוא תוצר וסיכום של תהליך למידה.
ביקרתי בהמון מרחבים כאלה, בבתי ספר ובקהילות, בארץ ובעולם, ואני רוצה להציע שאלות למחשבה:
- אוכלוסיית היעד: למי מיועד המקום? כיצד אפשר למשוך אליו אוכלוסייה רחבה יותר? במרחב עירוני שביקרתי בו התחילו לפתוח את המרכז בשעות הבוקר, והוא הפך אבן שואבת למשפחות שילדיהן לומדים בחינוך ביתי. במרחב אחר חשפו את פעילות המרכז בפני מורים בחטיבת ביניים סמוכה, והללו החלו לתת לתלמידיהם פרויקטים ועודדו אותם להיפגש שם אחרי בית הספר. אם המרחב הוא בבית הספר, כיצד אפשר לעודד מורים ותלמידים להגיע אליו?
- מי מפעיל את המרכז? אנשי חינוך, מתנדבים, בני נוער, גמלאים מהקהילה? האם הוא באחריותה של הספרייה? של המרכז הקהילתי? במרחב עירוני שביקרתי בו התקיים שיתוף פעולה עם מחלקת הגמלאים. תושבי העיר אשר להם ניסיון בנגרות, תפירה, חשמל ועוד, התנדבו לפעול במרכז יחד עם קבוצות של ילדים ונוער.
- נגישות: האם המקום זמין ונגיש הן מבחינת זמני הפתיחה שלו והן מן הבחינה הפיזית? ומה באשר לנראות שלו? אם מדובר במרכז מייקרים בתוך מוסד חינוכי – האם מערכת השעות מאפשרת זמן להגיע אליו ולפעול בו? האם יש חלונות זמן מספיקים לתכנון, לעבודה, להתנסות, ולסידור המקום בתום השהות בו? אם המרחב נמצא במבנה ציבורי כמו ספרייה או מרכז יזמות – כיצד מפרסמים אותו לקהל היעד? האם יש קהל ״שבוי״ שמשתמש בו?
- מכשור ובטיחות: האם יש הנחיות ברורות לעבודה עם הציוד הרב (והיקר לעיתים)? האם יש כללי בטיחות? האם כל המכשור מיועד לעבודה עצמאית או שחלקו דורש ליווי? מי יתחזק את המכשור? האם חומרי הגלם זמינים ובכמות מספקת? האם אפשר לקבל חומרי גלם ממפעלים באזור?
- שיתופי פעולה: כיצד הופכים את המרכז לhub- היוצר מפגש בין אוכלוסיות שונות למטרות שונות? מהן ההזדמנויות לשיתופי פעולה בין עולמות חינוכיים, חברתיים, ציבוריים ועסקיים?
ועוד מחשבה אחרונה: לא רק במוסדות חינוך ובמרחב הציבורי, אלא גם בבית אפשר וכדאי לייצר מתחם מייקרים. אצלנו בבית קוראים לזה ״ארון יצירה״. זה לא תמיד ארון, זה יכול להיות ארגז, מגירה או סלסלה במרפסת. העיקר שיהיו שם קצת קופסאות, עטיפות, דבק ושלל שאריות. ההזדמנות להשתמש בהם כבר תגיע.
את הריח הנפלא של הנסורת אפשר לדמיין …
