MW_ND30

ביקור בית (ספר)
Nuvu נובו

שנים שאני מסתובבת בבתי ספר שונים בעולם. אני משתדלת להגיע קצת לפני הביקור, להרגיש את האווירה בחוץ, לקרוא את הכתוב על לוחות המודעות ולהתבונן במבנה. אני נהנית לראות את כל מה שלא מתוכנן כחלק מהביקור: מפגשים של לומדים המגיעים בבוקר, מורות בהפסקה או הורים הממתינים בסוף היום. 

אני מבקרת בבתי ספר יוצאי דופן אשר מצליחים לשנות את הנחות היסוד המקובלות, שוברים דפוסים מסורתיים של למידה ותפקידים, ומתוך כך מצליחים להביא לחינוך אחר. לצד זה, אני מבקרת גם בבתי ספר "רגילים" (לא סתם במירכאות) אשר יש בהם עשייה שיש הרבה מה ללמוד ולאמץ ממנה.

כבר שנים, ותמיד אותן התלבטויות:

איך משתפים בחוויה שהיא הרבה מעבר למוצג במילים ובתמונות?

איך משתפים במסעות למקומות אחרים אשר יוצרים מנעד של תחושות ומחשבות, החל בהשראה וברצון עז לשינוי וכלה בתסכול, בהשוואה ובהדגשת הפערים?

איך בכל זאת אפשר להעביר ידע וניסיון אל קהילה חינוכית שרוצה לשמוע?

הכי טוב לדבר על זה עם מישהו!

כך פגשתי את רועי ענבר גור-אריה, איש חינוך שנמצא בלב העשייה ובחיפוש הדרך, אשר גילה עניין וסקרנות כלפי סיפורי המסעות שלי והסכים ליטול את תפקיד השואל, המבקר והמדייק. שוחחנו על שני בתי ספר שביקרתי בהם, והחלטנו להעלות את הדברים על הכתב.

מיה: רועי, טוב שאתה פה. אני מזמינה אותך לעזור לי לפרק את החוויה, לשאול שאלות (גם קשות), ויחד נראה מה יצא…

אני לוקחת אותך לסיור ב-NuVu במסצ'וסטס, צפון אמריקה. בית הספר (קצת קשה לקרוא לו ככה; אין כאן שום דבר שיש בבית ספר רגיל למעט בני אדם בגילי 55 -11) ממוקם בקומה השנייה של בית קולנוע ברחוב מסחרי ראשי בעיר קיימברידג', לא רחוק מאוניברסיטת MIT.

ביקרתי בבית הספר כמה פעמים, באחת מהן התלוותה אליי בתי הצעירה שהייתה אמורה ללמוד שם סמסטר אחד, אלא שחזרנו לארץ לפני המועד. פגשתי לומדים ולומדות, נשות ואנשי צוות ואת אחת המנהלות, וגם דיברתי ארוכות עם שתי בנות של חברים שלמדו שם. 

רועי: אז איך זה נראה?

מיה: כבר במעלה המדרגות מתחילים רמזים לכך שמשהו אחר קורה כאן: אובייקטים עשויים מעץ, בד ופלסטיק בגדלים שונים מלווים את הבאים בדרכם לדלת הכניסה. כשפותחים אותה נכנסים לחלל גדול המזכיר חברת סטארט-אפ צעירה. יש כאן רעש נעים של עשייה, דיבורים ודיונים. החלל כולו פתוח ובמרכזו אי של חדר אחד שקוף מזכוכית ובו שולחן ישיבות. סביב לאי מפוזרים שולחנות באי סדר חינני, וסביבם יושבים בני נוער בגילים שונים עם מחשבים ניידים ועובדים בקבוצות קטנות (הבת שלי נדהמה ואמרה: "אימא, הם שמים רגליים על השולחנות!").

משמאל ישנו חלון זכוכית נוסף ומאחוריו שלל מדפסות תלת-ממדיות ומנסרות לייזר לעץ העסוקות בחריטה.

לפני שאמשיך לספר מה יש שם, אני רוצה להדגיש מה אין שם:

אין חלוקה גילית,

אין מקצועות לימוד, 

אין שיעורים, 

אין מבחנים,

ואין מורים.

רועי: אז מה בכל זאת יש שם?

מיה: ב-NuVu יש עבודה סביב פרויקטים הקשורים בבעיות מהעולם האמיתי, הם קוראים לזה סטודיו. לכל בעיה מקדישים שבועיים של עבודה בקבוצות קטנות, שבמהלכם כל אחד מהתלמידים מתעד בפורטפוליו ממחושב את ההתקדמות, את המחשבות, את ההצלחות ואת הכישלונות. בסוף פרק הזמן הזה ישנו יום של פרזנטציות, שבו מציגים הצוותים השונים את תהליך העבודה ואת התוצר (אם יש כזה. לא תמיד הפרויקט מסתיים בהצלחה, כמו בחיים). סדר היום דומה במובנים רבים לסדר יום של אנשים שהולכים בבוקר לעבודה ומתחילים לחשוב, ליצור ולקדם תהליכים, לבד וכחלק מצוות. 

בבית הספר משכללים מיומנויות של תכנון, פתרון בעיות, עבודת צוות, פרזנטציה, קבלת משוב, וכמובן למידה עצמאית.

לרשות כל קבוצה שמקדישה זמן לפתרון בעיה עומדים שני מבוגרים שנקראים "מנטורים" או מאמנים. הם לאו דווקא מומחים בנושא, אלא תומכים בתהליך העבודה ועוזרים בפתרון בעיות, בסיוע ביצירת קשר עם  או חומר נוסף כעזר לפתרון הבעיה. מייסדי בית הספר הם אדריכלים, ורוב חברי הצוות מגיעים מעולמות של עיצוב מוצר או מרקע טכנולוגי והם לאו דווקא בעלי הכשרה פורמלית להוראה.

רועי: מי התלמידים?

מיה: התלמידים הם בני נוער בגילי 18-11. חלקם מגיעים לפרק זמן של סמסטר בן שלושה חודשים במסגרת חילופי תלמידים. לפעמים הם מגיעים מבתי ספר פרטיים באזור ולפעמים מבתי ספר ציבוריים. אווה למשל, עזבה את התיכון הציבורי למשך שלושה חודשים ואחר כך נקלטה בו בחזרה. אנשי הצוות שם התחשבו מאוד ונתנו לה להשלים את שהפסידה כדי שלא לפגוע בציונים שלה. חלק קטן יחסית מהתלמידים בוחרים ללמוד בבית הספר בכל שנות התיכון. אני חושבת שהשאלה היא לא רק מי התלמידים, אלא גם מי הם ההורים: כאלה שמאפשרים לילדיהם לבחור במסגרת שהיא אלטרנטיבית, מאחר שמסיימי בית הספר לא מקבלים תעודה המוכרת כרגע במוסדות להשכלה גבוהה. 

רועי: איך נראית שם למידה מבוססת פרויקטים? את יכולה לתת דוגמאות?

מיה: בכל פעם מוקדש פרק זמן של שבועיים-שלושה ללמידה סביב נושא מרכזי. לדוגמה: לוקחים את נושא האור, וסביבו מתקבצות קבוצות רב-גיליות של שלושה-ארבעה תלמידים, וזה מדהים בעיניי: ילדים בני 11 לומדים עם ילדים בני 17-16 עם שונות רבה ברמת היכולות ועם פערים במיומנויות. פרויקט אחד שאני זוכרת ושצילמתי הוא פיתוח רובוט קטן דמוי איירובוט, שמזיז את צמחי הבית במהלך היום לפי האור שמגיע מבחוץ. פרויקט נוסף שמופיע בתמונות הוא וסט סנסורי שקבוצה תכננה במיוחד לילד עם צרכים מיוחדים.

כאמור, הבעיות קשורות לחיים האמיתיים בעולם שמחוץ לבית הספר. עוד דוגמה שנחרטה בזיכרוני קשורה לסביבה הגיאוגרפית הסמוכה: בית הספר ממוקם באזור לא טוב של העיר, שבו הרבה דרי רחוב, ומזג האוויר קר. אחד הפרויקטים שראיתי היה תכנון וייצור של כיסוי לחורף עבורם, בעלות שלא תעלה על חמישה דולרים. התלמידים היו צריכים לקיים תחקיר מעמיק על חומרים, תהליכי ייצור, הנדסת אנוש והנדסת חום, ולהבין את הפסיכולוגיה של דר הרחוב. הם נעזרו במומחים רבים ויצרו פתרון לבעיה שמונחת לפתחם. זה מרגש. 

רועי: עולות לי שאלות שיש בהן נימה של ביקורת. זה נשמע מרשים מאוד, אבל לא מתאים לכל אחד… מי האוכלוסייה שמגיעה לבית הספר? בית הספר הוא פרטי או ציבורי? 

מיה: לבית הספר הזה מגיעים תלמידים מכל האזור. זהו מוסד פרטי באזור של בתי ספר ציבוריים טובים מאוד. האוכלוסייה בסביבה היא ברובה משכילה וממעמד גבוה, ומי ששולחים לבית הספר את ילדיהם הם בעיקר הורים שיכולים להרשות לעצמם שלילדיהם לא תהיה תעודת סיום תיכון רשמית ואשר רואים חשיבות ברכישת כישורים ומיומנויות מסוג זה. יחד עם זאת, מגיעים ל-NuVu גם ילדים שחיפשו מענה אלטרנטיבי לאחר שחוו קשיים מכל הסוגים במסגרות הרגילות. מפאת החיסכון בכוח אדם ובעיצוב המבנה, שהוא די פשוט, שכר הלימוד לא גבוה במיוחד (במונחים של בתי ספר פרטיים בארה"ב).

רועי: בית הספר מפוקח על ידי הרשויות?

מיה: לא ממש, בדומה לבתי ספר אלטרנטיביים אחרים. יחד עם זאת, מתפתחת אצל מובילי בית הספר התפיסה שהם צריכים לבצע התאמות כדי להטמיע את המודל בעוד מקומות, והם יצרו שיתופי פעולה עם בתי ספר ציבוריים ו"רגילים" היכולים ליישם מרחב יזמי-מייקרי בתוך בית הספר. כלומר, הם מנסים להפיץ ידע תיאורטי ויישומי על הוראה בדרכים אחרות בבתי ספר ממסדיים יותר. 

רועי: אם אני מבין נכון, זה בית ספר עם הסללה ברורה לעולם ההייטק. הייתי אפילו מקצין ואומר שמדובר בבית הספר המקצועי של עידן ההייטק. 

מיה: לא בהכרח. אני חושבת שהוא לא מכוון לעולם תעסוקה ספציפי, אלא לעולם העבודה העתידי באופן רחב. בית הספר מקנה בצורה טובה את "מיומנויות המאה ה-21" – תכנון פרויקט, עבודת צוות, פרזנטציה, משוב והתמודדות עם כשלון. בית הספר מאתגר את תפקיד המורה והמבוגר בצורה מרתקת: המורה/מבוגר לא יודע הכול. הוא מלווה, תומך ומנחה, אך גם הוא אינו יודע את ה"חומר" ובטח שלא מה התוצר הסופי. 

רועי: אני חושב שב- NuVuפשוט אומרים זאת בצורה ברורה וזוהי חלק מהאג'נדה, אך בפועל גם בבתי הספר אצלנו אנחנו רואים את החתירה לכיוונים הללו בצורה ברורה. 

מיה: אני מסכימה, אך אצלם מדובר ביותר מאמירה.  זהו חלק מהדי-אן-איי הבית ספרי, ואין אפשרות להתנהל אחרת. כך המערכת בנויה, ואלו אפיוני הצוות. ממורָה בבית ספר "רגיל" מצופה להחזיק בידע דיסציפלינארי בהתאם למקצוע שהיא מלמדת. לעומת זאת, ב- NuVuלמורים יש ידע בשאילת שאלות, בהכוונה לכיווני מחשבה ובמתודולוגיות חקר. הם אינם מחזיקים בידע על תחומי המחקר של התלמידים, וזאת בשל המנעד הרחב והבלתי נגמר (מתכנון מחסה לבעלי חיים ועד עיצוב אופנה ממוחזרת). הם יודעים להנחות תלמידים בדרך. הצוות מגוון מאוד וחבריו מגיעים מעולמות שונים, אם כי בהחלט עם אוריינטציה מסוימת לשדה העיצוב ופיתוח מוצר. 

רועי: ולשאלת השאלות… מה לגבי בעיות משמעת? לא נוצר חלל ללא גבולות שמאפשר לילדים "לעשות מה שהם רוצים"?

מיה: כמובן שיש בעיות משמעת. בית הספר לא מתנהל בצורה של "שגר ושכח". התלמידים והתלמידות נדרשים לתיעוד עצמי רב על תהליכי הלמידה וההתקדמות. על התלמידים להכין פורטפוליו עם תשובות לשאלות כמו: "מה עשיתי היום? מה תכננתי לעומת מה שהספקתי? מה ארצה לעשות מחר?", לצד מענה לשאלות רפלקטיביות יותר – "מה למדתי מהעשייה שלי היום? באיזו בעיה נתקלתי וכיצד פתרתי אותה?" הניסיון הוא לפתח מודל של לומד עצמאי כמענה לבעיות משמעת וחוסר תפקוד באמצעות תהליך מאוד מובנה של רפלקציה על הלמידה. נוסף על כך, יש הרבה בחירה (אם כי לא אינסופית) ואני קושרת בחירה למידה גבוהה של מחויבות והנעה עצמית.

רועי: זה מביא אותי, מן הסתם, לשאלות הקשורות להיבטים חברתיים ורגשיים. כיצד הם באים לידי ביטוי שם, אם בכלל?

מיה: זו אכן שאלה חשובה שלא חשבתי להתייחס אליה, אז תודה. קיימות שגרות חברתיות כמו פתיחת יום וסוף יום וחגיגת ימי הולדת, אבל לדעתי זה אחד האתגרים שם שעוד אין לו פתרון ממשי; אתגר שמתעצם בשל העובדה שכל הזמן יש תחלופה של אוכלוסיית התלמידים, שכן כאמור ישנם כאלו שמגיעים רק לסמסטר. זה מאתגר, אבל גם החיים עצמם מאתגרים… 

נוסף על כך, אני רוצה להתייחס להבדל בין NuVu ובין רשת הייטק היי מסאן דייגו (גם שם ביליתי כמה ימים, אבל זה לפוסט אחר) שמתמחה בלמידה מבוססת פרויקטים. בהייטק היי נשמר המבנה הבסיסי של מסגרת כיתה ושל תפקיד המורה. לעומת זאת בפדגוגיה של שני בתי הספר, שמבוססת על למידה סביב פרויקטים, אני רואה הרבה קווי דמיון והרבה הצלחות בעבודה עם אוכלוסיית לומדים מגוונת.

רועי: מה לגבי הערכה?

מיה: יש בהחלט. בסוף כל פרויקט יש שיתוף פומבי של התוצרים והתמודדות עם הצגתם ועם קבלת משוב. פעם בכמה זמן יש אירוע יותר גדול שמוזמנים אליו כל קהילת בית הספר וההורים. הייתי פעמיים במפגשים כאלה, וזה מאוד מרגש לשמוע על התהליך, על התקיעויות ועל הפתרונות. יש שם הרבה אמון, הומור ועבודת צוות.

רועי: מיה, מה הביקורת שלך על בית הספר?

מיה: יש לי כמה ביקורות. ראשית, אין בתוך בית הספר שום מקום מובנה לרכישת השכלה במדעי הרוח, וזה מאוד מפריע לי. בשנים האחרונות הם הוסיפו רצועות זמן של קורסים במבנה יותר מסורתי כדי לתת לכך מענה. שנית, בית הספר מבוסס על יכולות של לומד עצמאי, וילדים שמגיעים בלי התנסות קודמת בכך יכולים ללכת קצת לאיבוד בהתחלה. שלישית, אני מוצאת טעם לפגם בחוסר ההכשרה להוראה של חלק מהמנטורים. אני חושבת שחינוך זה מקצוע. אומנם יש שם נשות ואנשי צוות עם רקע חינוכי, אבל לא כולם.

רועי: אני מוצף בשאלות ובמחשבות. בעיקר אני מעוניין לדעת מה בית ספר "רגיל" פה בארץ יכול לעשות כבר מחר כדי לאמץ – ולו חלקית – את העקרונות והתפיסה של NuVu.  

מיה: אני באמת חושבת שזו ה-שאלה. בוא ננסה לפרק את זה ביחד.

המודל של NuVu מציב מקבץ של הזדמנויות להתמודדות עם אתגרים רבים במערכת החינוך שלנו כיום, למשל ההזדמנות לקשר אחר של מבוגר–ילד: למידה חברתית רגשית (SEL) מתוך מערכת יחסים בגובה העיניים, מחוץ לדיסציפלינה, בשונה מהקשר המסורתי של מורה–תלמיד. 

רועי: המכשול בדרך להצלחה הוא מסגרת הזמן. צריך לרצות מאד לייצר זמן. זה צריך להיות מסונכרן עם המערכת. כמו תמיד, הסדירות צריכה לתמוך בפדגוגיה. אין אפשרות אחרת.  

מיה: פתרון אחד שאני אוהבת הוא זמין יחסית ואפשר ליישמו: לעצור את המערכת הרגילה ולהקדיש שבועיים-שלושה ללמידה בדרך של פתרון בעיות. הצוות יכול להתפנות לזה. זה יכול להיות למשל בזמן של מעבר בין סמסטרים. אפשר להוסיף לכך גם ממד טקסי וליצור זמן שהוא מחוץ לזמן. אני יכולה לומר שיש ניצנים לכך בארץ: ישנם בתי ספר שעושים דברים דומים.

היום, בהרבה בתי ספר מחברים יחד מקצועות כגון: היסטוריה, תנ"ך, ספרות ולשון, ובוחרים נושא מרכז כמו מנהיגות, ודרך העדשה שלו מלמדים את כולם. אז פתרון אפשרי הוא לקחת נושא כזה ולהקדיש לו שבועיים של חגיגה. זה כבר צעד חשוב בכיוון. 

רועי: אני חושב שאפשר ללכת עוד הרבה קדימה, משום ששבועות מסוג זה כבר מתקיימים בבתי ספר הרבה שנים, אפילו אני חוויתי כאלה בתיכון, ומדובר על כבר לפני כמעט עשור. גם למידה סביב פרויקטים קיימת בארץ ומתפשטת כבר למעלה מעשור, וכאן טמונה הבעיה: זה עדיין ליד המערכת ולא חלק מליבתה. אכן מדובר בחגיגה ולא בשגרה. בעיניי השאלה המעניינת היא איך הופכים את החגיגות הללו לשגרת עבודה… זה נותר לך ולי לפיצוח.

מיה: אני חושבת שעוד שאלה מרכזית שעולה בהקשר של בתי ספר המסורתיים היא בנושא של הערכה. מי אומר שהייתה למידה? איזו למידה הייתה? מה אם לא יצא לי ממנה כלום? האם היא הייתה? הרבה שאלות עולות משום שאנחנו כרגע מודדים רק תוצרים ולא את התהליך במערכת. אולי אפשר לדבר על השאלות אלה.

רועי: אני מרגיש שיש ניסיון ורצון משמעותי להכניס מיומנויות כמו משוב, רפלקציה ועבודת צוות, אך אני מסכים שהאתגר המרכזי של מדידה והערכה מקשה "ללכת עד הסוף". זהו עוד אתגר לפיצוח. אני חושב שאם בתי הספר בנויים עדיין כמו מפעל עם פס ייצור,  Nuvuמנסה, באמצעות המבנה שלו, להכין את תלמידיו לעולמות התעסוקה החדשניים, ולדמות מקום עבודה התואם חברות הייטק וסטארט-אפ. את לא חוששת שגם כאן יש סוג של הכוונה?

מיה: אני לא בטוחה שהייתי קוראת לזה הכוונה, אלא יותר הכנה וחשיפה. אני חושבת שמנסים לעזור לתלמידים לפתוח את הראש. לחשוף אותם למגוון. למידה היא לא דבר שמתקיים רק מתוך ישיבה והקשבה. אבל זה כבר מתחבר לביקורת הכללית שיש לי על המערכת הקיימת היום… 

רועי: אבל יש דברים שהם לא חושפים את התלמידים אליהם, כמו מדעי הרוח שהזכרת קודם…

מיה: נכון. זאת באמת ביקורת שיש לי. יחד עם זאת, אומנם רוב הפרויקטים של  NuVu מתמקדים בעיצוב ופיתוח מוצר, אך לכל הפרויקטים יש אג'נדה חברתית, ואת זה צריך לזקוף לזכותם. בשונה מ-NuVu, בארץ כל בתי הספר מחויבים ללמד את מדעי הרוח והחברה (כולל אזרחות) ולקיים מחויבות אישית. כל זאת כחלק מובנה מתוכנית הלימודים. אפשר לראות בכך יתרון ולאפשר ביצוע פרויקטים בהשראת NuVu בעולמות תוכן אלו. זה לחלוטין דבר שאפשר לקחת וליישם אצלנו במערכת בקלות. 

מה לקחנו מ-NuVu:

מיה:

תפקיד המבוגר ומקומו – הוא לא מחזיק הידע הבלעדי, אלא מתפקד כמלווה, כמנטור וכמנחה. 

  • פיתוח לומד עצמאי – באמצעות פורטפוליו ותיעוד מובנה לאורך התהליך. הדבר חשוב לערך העצמי, לניהול העצמי ולפיתוח תחושת המסוגלות. 
  • פיתוח מיומנות של מציאת הדמות בעולם שתוכל לעזור לתלמיד ושאצלה נמצא בזמן נתון הידע שהוא צריך. 
  • רב-גיליות – כי בעולם האמיתי אנו פוגשים כל העת אנשים שהם לא בדיוק בגובה שלנו וברמה הקוגניטיבית והרגשית שלנו. יש מבוגרים ויש צעירים, יש ותיקים ויש חדשים. תקשורת נכונה עם כולם היא מיומנות ואף אומנות שחשוב לרכוש בגיל צעיר.  
  • הפומביות של התוצר – אנו חיים בעולם מאוד פומבי, וילדים היום משקיעים מאוד בעבודה. אני רואה את זה אפילו אצל סטודנטים שלי, שלפעמים מאוכזבים שרק
  • אני רואה את התוצר. ב-NuVu יש ערב תוצרים גדול מאוד שבו מוזמנות כל המשפחות. יש הכרה בהצלחות וגם במה שפחות מצליח. ההכרה היא גם בהתקדמות. יש כאן קהילה שרואה אותך.  

רועי:

  • אני אקח עשר דקות מהשיעור האחרון בכל יום ואקיים בהן עם הכיתה סיכום יום או כתיבה רפלקטיבית קצרה מונחית. זה כבר עושה משהו.
  • אקלים בית הספר מושפע מאד מהנראות שלו. צריך לחשוב איך יוצרים אחריות לניקיון וכו'. 

לינק לאתר בית הספר: https://cambridge.nuvustudio.com

נגישות