MW_D55

מחשבות על שלג, חינוך ומנהיגות

בחורף הראשון שלנו בבוסטון התוודענו למושג הקרוי Snow Day. בזמן סופות שלג רציניות, מתקבלת החלטה על ידי המחוז האם לקיים את הלימודים ובאיזה פורמט (נניח חצי יום או התחלה מאוחרת). לעיתים היו מודיעים מראש שלא יתקיימו לימודים ולעיתים היתה מגיעה שיחת טלפון (משמחת) בשש בבוקר עם הקלטה בקולו של מפקח המחוז.

ברקע להכרזה, יש סוג של ״תחרות״ בין ערים שכנות- מי ביטל ומי לא, מי ביטל בערב קודם ואיפה חיכו לבוקר. ההשוואות המשיכו גם לאחר הסופה- האם היה מוצדק לבטל או שבסופו של דבר ירדו מספר אינצ׳ים בודדים שלא הצדיקו את ההחלטה. כאשר יש חורף קשה מיוחד ויש הרבה ביטולים, הימים האלו מתווספים בסוף שנת הלימודים כך שיכולה להיות משמעות כבדה לכל ביטול.

הדור הצעיר עסוק גם הוא בהימורים- ״יבוטל או לא יבוטל״ והטכנולוגיה מגוייסת בדמות Snow day Calculator בו ניתן לבדוק את הסיכוי ליום חופשי על פי המיקוד (באמת, חפשו בגוגל).

ברמה המשפחתית, Snow Days זכורים כימים מאוד משפחתיים, גדושים בפאזלים ומרק חם, יציאה לשחק בשלג ברחובות שקטים והתחושה של יום שהטבע העניק במתנה. נכון, לפעמים יש הפסקות חשמל וזה פחות שווה, אבל באופן כללי, יום כיף שמגיע כמה פעמים בחורף ומפר את השגרה.
עברה שנה ועוד חורף הגיע ולמדתי להכיר את מגוון השיקולים בהחלטות אודות ביטול ימי לימודים. בבוסטון עצמה למשל, יש רחובות צרים וצפופים ולעיתים פינוי השלג מהכבישים לוקח זמן רב יותר וכן נלקחות בחשבון מגבלות התחבורה הציבורית. בערי הפרברים, הופתעתי לגלות כי בעיה עיקרית הינה פינוי מגרשי החניה עבור המורים והחשש כי הורים לא יצליחו להגיע ממקומות העבודה לאיסוף.
בתחילת הקורונה ועם המעבר ללמידה מקוונת, תהיתי מה יקרה בחורף. הרי כולנו למדנו לעבוד מרחוק והזום פועל גם כששלג בחוץ.


בווסט וירג'יניה למשל, נשלח מכתב מרגיע מאת מפקחת המחוז. אני מצרפת אותו ומתרגמת כמה מילים בתרגום חופשי:
״במשך דורות, משפחות קיבלו את השלג הראשון בשמחה וצברו זכרונות ילדות משפחתיים. השנה האחרונה היתה שנה של אובדן, של אתגרים ולחץ. בואו נדאג שהילדים שלנו לא יפסידו משהו נוסף השנה. צאו עם מזחלות השלג, הכינו שוקו חם, צלמו תמונות משפחתיות. נחזור למשימות הדחופות והבוערות שלנו בהמשך השבוע אבל בינתיים, לכו לבנות איש שלג״.

אז מה היית מחליט/ה
נגישות